פסטיבל ימי תרבות ערבית
השנה יציין פסטיבל ימי תרבות ערבית את שנתו ה 42.
בשנה שעברה, בצל הגל השני של הקורונה, נעלם הקהל מין האולמות, ואנו שידרנו את המופעים בשידורים חיים באמצעות הפייסבוק.
אמנם נמנע מאתנו המגע הישיר עם הקהל, אך בחסות השידור החי הרווחנו עשרות אלפי צפיות, וקהל רחב יותר , מכל רחבי הארץ, ואפילו קצת מהעולם, נחשף אל הפסטיבל מבשגרה. הצלחנו גם אז, בכל זאת, לראות את חצי הכוס המלאה.
אחרי הגל השני בא גל נוסף, ועוד גל וכך מצאנו את עצמינו קרוב לשנתיים ללא אפשרות לבלות באירועי תרבות, לצאת החוצה אל אולמות המופעים, לשיר עם האומנים, לרקוד ביחד, להשתחרר ולנשום קצת תרבות. מסיבות אלו בדיוק בחרנו השנה, לקיים את הפסטיבל באופן שידבר אל קהל רחב ככל האפשר. אם לרוב אנו בוחרים נושא מאוד מדויק לפסטיבל, ואותו אנו חוקרים לעומק, מה שמייצר פסטיבל עמוק יותר, אך פונה לקהל מצומצם יותר, השנה בחרנו ההפך. השנה לא תחמנו נושא לפסטיבל, אלא פשוט החלטנו לתת למוסיקה לדבר במקומנו. בהיותה שפה אוניברסלית שמדברת מלב אל לב, בחרנו עבורכם מספר מופעים של אמנים מעולים, שידברו אל קהל רחב ככל האפשר, חדש ונוסטלגי, מבוגרים וצעירים, קלאסיקות מחודשות, בקיצור, השנה אנחנו פשוט רוצים שתבואו ליהנות אתנו ביחד, מסדרת אירועים איכותית, הפונה לכל מי שאוהב מוסיקה ומאפשר לה לגעת לו בלב.
צירוף המילים ״תרבות ערבית״, על אף שבקריאה ראשונה נראה די בנאלי, הוא דווקא מושג שסובל מאי הכרה או הבנה בסיסית לגבי מהותו. בקרב רוב האוכלוסייה היהודית בישראל, המושג מעלה אסוציאציה של ״תרבות נחותה״ או ״לא מעניינת״. בקרב האוכלוסייה הפלסטינית בישראל, למרבה הצער מדובר בצירוף מילים פשוט לא מובן. צעירים ערבים רבים גדלים כאן ללא גישה בסיסית לתרבות או אומנות.
אז אם משמע המושג ״תרבות ערבית״ מעלה אסוציאציות שליליות או בעייתיות (במקרה הטוב), אילו אסוציאציות צירוף המילים ״תרבות פלסטינית״ מעלה?
דורות שלמים של יהודים וערבים גדלים פה מבלי לדעת שפעם התקיימה כאן תרבות ענפה, עשירה ומשפיעה שהותירה חותם על כל המזרח התיכון.
מחכים לכם בפסטיבל ימי תרבות ערבית